פסק-דין בתיק ת"פ 40238-06

עניינה של החלטה זו היא בקשת המדינה, באמצעות המבקשות, לחילוט נכס המצוי ברחוב קדושי בלזן 16 באשדוד ואשר ידוע כגוש 2061 חלקה 50, תת חלקה 23 (להלן: "הנכס") הרשום על שם הגברת יפית עזרא, המשיבה 2 ואשר טוענת לזכות בנכס. בקשת החילוט הוגשה לאחר הרשעתו של מר צבי רוזנבלט, המשיב 1, בין היתר בעבירות על סעיפים 3 ו- 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 (הכרעת דין מיום 30.6.11 בת"פ 40238/06 מדינת ישראל נ' רוזנבלט; להלן: "הכרעת הדין") ומשום שבהכרעת הדין קבעתי כי הוא הבעלים של הנכס האמור. הדיון בבקשה הועבר להליך אזרחי על מנת שלא לעכב את המשך ההליך הפלילי, שהתנהל נגד המשיב 1 ונגד נאשם נוסף.

במהלך הדיון בבקשה הגישה הגברת עזרא שני תצהירים: האחד, חתום על ידה, בו פירטה את נסיבות רכישת הנכס ואת מקורות המימון הכספיים ששימשו אותה ברכישתו; השני הינו תצהירה של אמה, הגברת זיווה חכם (להלן: "הגברת חכם"), המקיימת, כך על פי תצהירה, קשר זוגי עם המשיב 1, החל ממאי 2009. במהלך הדיונים בבקשה נחקרו השתיים על תצהיריהן. מטעם המדינה הוגשו הודעותיהן במשטרה של המשיבה 2 (מ/8) ושל הגברת חכם (מ/13) וכן העידו השוטרים אורית בן חיים ואורן וייסבלום מהיחידה הכלכלית, שביקרו בנכס וחקרו את שאלת זהות הבעלים והמחזיקים בנכס והוגשו תיעוד בדיסק של שיחת טלפון בין השוטרת אורית בן חיים, המשיב 1 לבין אחד המחזיקים/שוכרים בנכס (מ/5), דוחות פעולה (מ/1 ו-מ/ 2) וצילום הנכס, כשעליו תלוי שלט להשכרתו  עם מספר הטלפון של המשיב 1 (מ/3, מ/4 ). מטעם המשיבה 2 העיד אחד השוכרים בנכס, מר עמרם בן שבו.

ד י ו ן

בכל הנוגע להליכי חילוט הכלל הוא כי הרישום הפורמלי איננו חזות הכל והוא מהווה נקודת מוצא בלבד לבחינת שאלת הבעלות בנכס, בחינה שעיקרה בחינה מהותית שנועדה לברר מיהו בעליו האמיתיים של הנכס (בש"פ 10015/07 אביטל ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). בהיותה הטוענת לזכות המשיבה 2 היא הנושאת בנטל השכנוע כי "הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה." כפי שעולה מלשון סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים המסוכנים החל מכח הוראת סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון (ראו ע"פ 7376/02 וע"א 7338/02 כהן נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 558). לשם כך, נקבע, כי " ... לא די לו לטוען כי יוכיח שלא ידע בפועל שהרכוש שימש לביצוע העבירה. עליו להראות כי לא יכול היה לדעת שהרכוש שימש לביצוע העבירה, או שהושג בעבירה והמבחן הוא מבחן אובייקטיבי." (דברי השופטת חיות בע"א 6702/04 ג'ומעה מאזן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

התחקות אחר הבעלויות השונות בנכס מעלה כי הנכס נרשם בעבר על שם חברת נברו השקעות בע"מ (להלן: "נברו" בע"מ) - חברה בבעלותה ובשליטתה המלאה של הגברת נברו ורון רוזן ריימונד,  שהיתה בת זוגו של המשיב 1 בעת הרכישה (להלן: "ריי"). המשיבה 2 רכשה את הנכס מחברת נברו בע"מ ביום 19.4.09, במהלכו של ההליך הפלילי שהתנהל נגד המשיב 1 (הסכם רכישה מ/6). אמה של המשיבה 2, הגברת זיוה חכם, היא בת זוגו הנוכחית של המשיב 1, והיתה בת זוגו גם במועד בו רכשה בתה, המשיבה 2, את הנכס.

כאמור, בהכרעת הדין בהליך הפלילי בו הורשע המשיב 1, קבעתי כי המשיב 1 הוא בעליו של הנכס, אף כי הנכס לא נרשם על שמו וכי הוא פעל להסתרת בעלותו בנכס (עמ' 92-94 להכרעת הדין).

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים המעורבים ועיינתי באסופת המסמכים שפירטתי לעיל וכן במסמכים נוספים שצורפו לתצהירי הטוענת לזכות בהליך החילוט, החלטתי לחלט את הנכס לאחר שנחה דעתי כי חרף הרישום הפורמלי המדובר בנכס, אשר לאמיתו של דבר, מצוי בבעלותו של המשיב 1 וכי העברת הבעלות בנכס, קרי: מכירתו של הנכס, בתאריך 19.4.2009 במהלך ניהול משפטו של הפלילי של המשיב 1, על ידי נברו בע"מ - חברה הנשלטת על ידי הגברת ריי, מי שהיתה בת זוגו של המשיב 1 למשיבה 2, הטוענת כעת לזכות, הינו מעשה נוסף של המשיב 1 שנועד להבריח נכסים ולהקשות על תפיסתם, כאשר הסכם הרכישה, מ/6 אינו אלא הסכם מכירה פיקטיבי שכל מטרתו נועדה להציב מכשול נוסף בפני חילוטו האפשרי - או אף הצפוי - של הנכס. להלן נימוקיי:

א.      כל תיאוריה של הטוענת לזכות באשר לאופן בו נודע לה על קיומו של הנכס ועל רצון הבעלים למוכרו, כאשר לטענתה אמה, שהיתה מצוייה בקשרים עם המשיב 1, היא שהביאה לידיעתה עובדות אלה, רחוקים מלשכנע. כך גם התקשיתי לקבל את תשובותיה של הטוענת לזכות שיש לה נכס בבעלותה הרשום על שמה מבלי שהיא יודעת לומר באיזה רחוב מצוי הנכס וכמה עלה לה הנכס בעת רכישתו:

"ש:     יש לך דירה ואת לא יודעת באיזה רחוב,

 ת:     לא התעסקתי בזה,

 ש:    חתמת על מסמכים בקשר לדירה מי החתים אותך,

 ת:    צביקה החתים אותי... אימא שלי אמרה לי שהם מצאו דירה היא

         וצביקה צביקה הביא לי דפים חתמתי על הדפים וזהו, לא קראתי על      

         מה אני  חותמת,

 ש:    כמה כסף עלתה הדירה,

 ת:    לא יודעת."

ואם לא די בכך, הרי שהטוענת לזכות אפילו לא הכירה את מי שמכר לה את

הנכס:

      "ש:    חברת נברו מוכרת לך,